שינה בחדר של ההורים

כשתינוק נולד, במרבית המשפחות תחכה לו עריסה או מיטה מתחברת בחדר ההורים.

תינוקות רכים בדרך כלל ישנו סמוך להורים שלהם בחודשים הראשונים. 

לרוב, כל עוד התינוק מתאים בגודלו לעריסה, אין התלבטות.

אך ברגע שחושבים להעביר את התינוק למיטת תינוק, עולה השאלה עד מתי כדאי להשאיר את התינוק בחדר של ההורים.

נתחיל בהמלצת משרד הבריאות הישראלי: 

לינה בחדר ההורים כגורם המפחית מוות בעריסה, עד לגיל שנה לפחות. 

וההמלצה שלי - תינוק ישן בחדר ההורים כל עוד זה נוח ומתאים לכל הצדדים.

אפשרי במיטה משותפת, במיטה נפרדת, במזרן על הרצפה.

שינה בחדר אחד עם ההורים מעניקה לתינוק ולפעוט ביטחון רב, ובעיניי מומלצת מאוד, לפחות עד גיל שנה. אפשר גם יותר. 

לינה משותפת: 

לינה משותפת עם ההורה יכולה להיות במיטה אחת גדולה, במזרנים נפרדים על הרצפה או במיטה המחוברת למיטת ההורים (מיטחברת). 

אפתח דווקא במקרים בהם לינה משותפת אינה מומלצת:

כאשר אחד ההורים מעשן.

כאשר משטח השינה הוא רך, מזרן רך או מיטת מים.

לינה משותפת על ספה, כורסא או במיטה של הילד.

לאחר שימוש הורי בסמים, או שתיית אלכוהול.

כאשר אחד ההורים נוטל תרופות מרדימות.

כאשר אחד ההורים בהשמנת יתר או סובל מהפסקות נשימה בשינה. 

שינה על הבטן או על הצד במיטת ההורים.

תינוקות מאוד צעירים  - עד לגיל 8 -14 שבועות.

שינה עם אחים גדולים יותר במיטה.

בשאר המקרים לינה משותפת יכולה להיות בטוחה ונעימה הן לאמא והן לתינוק.

מקום השינה צריך להיות בטוח, ללא שמיכות גדולות וכבדות וכריות מרובות, סדין מתוח וכן ללא מרווחים בהם ראש התינוק עלול להתקע או שהתינוק עלול ליפול דרכם. 

להימנע מהרבה כריות או בובות בסביבת התינוק. 

להקפיד שפני התינוק אינן מכוסות בשמיכה לאורך כל השינה.

לא להשאיר תינוק לישון לבדו במיטת הורים כשישנה סכנה לנפילה.

דרך בטוחה ומומלצת לשינה משותפת היא שימוש במיטחברת, המאפשרת סביבת שינה מעט נפרדת ומאוד בטוחה עבור התינוק, ובצמוד לאימו.