מלאכים בגן - שדונים בבית

סוף השבוע כבר ממש כאן... ותראו איזה קסם (או מלכודת):

מצד אחד, כולנו מחכים בקוצר רוח לשישי-שבת כדי לנוח, לבלות עם הילדים וליהנות מזמן משפחתי. מצד שני, דווקא בסופי שבוע – כשהשגרה הרגילה של הגן והעבודה נעצרת, ודווקא כשאנחנו יותר פנויים עבורם ויותר נוכחים – לפעמים יש יותר תסכול, להם וגם לנו.

למה זה קורה?

1. נפילת מתח: בדיוק כמונו, כשהלחץ של השבוע יורד, גם הילדים "משחררים קיטור" במקום שבו הם מרגישים הכי בטוחים – עם המשפחה הקרובה ביותר.

   
   

2. יציאה מהרצף: המעברים בין פעילויות, נסיעות, מפגשים משפחתיים ושינויים בשעות השינה והאוכל, מייצרים אצלם חוסר ודאות.

   
   

3. עוד נקודה חשובה למחשבה: בסופי השבוע יש לנו יותר "קהל" ויותר "מדריכים" שמסתכלים על האופן שבו אנחנו מתנהלים עם הילדים, ומחלקים עצות (טובות יותר או פחות), הערות, הארות ולעיתים אפילו שיחות משוב מקיפות... זה משפיע מאוד על האופן שבו אנחנו מתנהגים ומגיבים.

   
   

אז רגע לפני שנכנסים לשישי, הנה שתי תזכורות קטנות שיכולות לשנות לטובה את כל האווירה בסופ"ש:

• ✨ השתמשו בהכנה מוקדמת (PREP) לפני מפגשים או יציאות: לפני שיוצאים מהבית או כשאורחים מגיעים, עשו להם סדר בראש: "אנחנו נוסעים עכשיו לסבתא, נאכל שם ארוחת צהריים, יהיו שם גם בני הדודים, ואחרי האוכל נחזור הביתה לישון". תיאום ציפיות והכנה מראש מורידים חרדה באופן משמעותי.

  
  

• ✨ שמרו על העוגן שלכם: אם הילד חווה הצפה או בכי באמצע ארוחת שישי, זכרו את חוק ה"לא לחפור". אל תנסו לחנך או להסביר מול כולם. קחו אותו הצידה בשקט, רדו לגובה העיניים שלו, ופשוט היו שם בשבילו עד שהסערה תחלוף.

  
  

אחד המשפטים שקשה לי איתם במיוחד הוא: "שב יפה ליד השולחן בשביל סבתא". המטרה שלנו היא שהמוטיבציה של הילדים תהיה פנימית ואמיתית, ולא כדי לרצות מישהו אחר. אבל זה נושא ענק בפני עצמו, ונגיע גם אליו...

ההורות שלנו לא נמדדת בהיעדר טנטרומים או ויכוחים – היא נמדדת בדרך שבה אנחנו נוכחים ונמצאים שם עבורם.