למה הם לא מקשיבים לי?! או: איך להשיג יותר שיתוף פעולה
לירון פיאחוטה סאלם
18.7.25
מכירים את זה שאנחנו מבקשים משהו 1000 פעמים? טוב, לא באמת 1000, אבל ממש הרבה עד שנמאס לנו כבר.
אין ספק שזה רגע מאוד מתסכל בהורות שלנו. זה יכול להרגיש שהילד בכלל לא מקשיב לנו, או ממשיך להיות שקוע בעניינים שלו. או שהילדה אומרת שהיא "כבר תעשה" ואז כמובן שהיא לא עושה... ואז הטונים עולים, נזרקים איומים לאוויר, האווירה נעשית מבאסת ואפילו התוכניות להמשך היום נהרסות.
אז למה? או למהההה??? 🤷🏽♀️
ילדים מתקשים לבצע מעברים מהירים. זה קשור להתפתחות המוחית שלהם בין היתר, ולעולם המוצף שלנו (גירויים, מסכים, משימות).
אנחנו נוטים לחלק הוראות מלמעלה – לצעוק להם מהמטבח, לומר להם ברגע שזה קופץ לנו באופן אינטואיטיבי, והרבה פעמים לא באותו ההקשר של הס יטואציה הנוכחית.
הנה דוגמה: אני מסדרת את המטבח וצועקת לקטנה שלי – "תקחי את הנעליים שלך מהמטבח". אבל היא באמצע משחק לוח עם חברה מהכיתה ובטח לא תקום עכשיו. והאמת? גם אני הייתי מתעצבנת אם בן הזוג היה מבקש באמצע משחק שאני אקום לקחת משהו מהמטבח. תכלס, לא?! 😉
אז איך נגייס יותר שיתוף פעולה?
· לחלק הוראות מקרוב (לא לצעוק): לא לצעוק מהמטבח או מהצד השני של הסלון. ניגש לילדים, נרד לגובה העיניים, נגיד את המשימה ונפרט כך שהיא תהיה ברורה להם: "לקחת את הנעליים ולשים במקום שלהן – במגירה בחדר שלך".
· לשקף את הסיטואציה: אני רואה שאת מאוד מרוכזת במשחק / תוכנית / יצירה. תקראי לי כשתסיימי ונראה אילו משימות יש לנו לעשות.
· הכנה מראש: אנחנו מתיישבים לשחק. כשנסיים נאסוף יחד את המשחק וגם נסדר את החדר לקראת השינה. או - כשנחזור הביתה, נאסוף את כל המשחקים מהסלון. ועם ילדים גדולים יותר: היום אתה מפנה מדיח. תפנה לפני שאתה יוצא לאימון".
· שיתוף פעולה ודוגמא אישית: יחד איתם, נלווה אותם במשימה שלהם ונחזק אותם על שעשו אותה: "זה פשוט נפלא שאספת את הפאזל כל כך מהר לתוך הקופסה ולא השארת אף חלק בחוץ", "איזה נעים שהחדר מסודר כל כך". וגם – נשמש דוגמה אישית! שיחקנו יחד? נאסוף יחד.
הרעיון המרכזי כאן הוא: כבוד, ביטחון, חיזוק והעצמה , (בניגוד להשפלה, הפחדה, איומים והחלשה). אלו ערכים שילוו אותנו כאן, שיחד נתאמן עליהם ונתרגל אותם עם עצמנו ובבית שלנו. גם אני, בכל יום.
לשיתוף המאמר